1. ביום 27.2.13 הגיש המבקש תובענה ובקשה לאישורה כייצוגית כנגד המשיבה, בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "
החוק"). עניינן של התובענה ובקשת האישור היא השבת חיוב ביתר של ריבית פיגורים בגין חוב בתשלום ארנונה עירונית, בשיטת "ריבית דריבית", בניגוד לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והצמדה על תשלומי חובה), התש"מ - 1980.
2. ביום 16.6.13 הגישה המשיבה הודעת חדילה, בה הודיעה כי חדלה מחיוב הנישומים שפיגרו בתשלומי הארנונה לפי שיטת ה"ריבית דריבית" וערכה תיקון בחישוב הריבית בהתאם לחוק, לפי 9% בשנה. בהודעת החדילה העלתה המשיבה טענה בדבר
היעדר פניה מוקדמת של המבקש אליה קודם להגשת בקשת האישור. לטענתה פניה מוקדמת היה בה כדי לייתר את ההליך.
3. ביום 1.7.13 הגישו הצדדים הודעה על הסכם פשרה לעניין תשלום גמול למבקש ושכ"ט לבא כוחו, לפיו המשיבה תשלם למבקש גמול בסך 2,000 ש"ח ושכ"ט לב"כ בסך 25,000 ש"ח בתוספת מע"מ. בהודעה ציינו הצדדים, כי במניין השיקולים שנשקלו הובאה בחשבון העובדה שהודעת החדילה הוגשה בעקבות הגשת בקשת האישור והתועלת והחיסכון שהופקו לטובת חברי הקבוצה המיוצגת.
4. בדיון שהתקיים לפני ביום 4.7.13, שבו הצדדים על בקשתם כי בית המשפט יאשר את הסכם. הצדדים שבו ופרטו את השיקולים שנשקלו על ידם בקביעת סכום הגמול למבקש וסכום שכ"ט לב"כ המייצג. ב"כ המבקש טען, בין היתר, לתועלת הרבה שצמחה מהגשת בקשת האישור ולחיסכון הכספי העתידי שנחסכה לחברי הקבוצה בעקבות חדילת המשיבה מן הגביה ביתר. לשאלת בית המשפט, השיב ב"כ המבקש כי שיקול היעדר פניה מוקדמת שנטען על ידי המשיבה בהודעת החדילה הובא גם הוא במכלול השיקולים שנשקלו על ידי הצדדים בטרם הגיעו להסכם הפשרה ובעניין זה ביקש להפנות לפסק דינו של השופט י' גריל בת"מ 13165-02-13
אגבאריה נ' עיריית אום אל פחם, 11.7.13.
5. ב"כ המבקש הסביר מרכיבי סכום התביעה האישית של המבקש עומדים על סך של 80 ש"ח לשנה ו- 161 ש"ח לשנתיים, כך שסכום התביעה שנחסך מכל בית אב הוא 200 ש"ח. ב"כ המשיבה הוסיף, כי מדובר בכ- 5,000 בתי אב, כ- 20,000 תושבים, שמתוכם לפחות כ- 30% בפיגור בתשלומי הארנונה. כך שהסכומים שנגבו ביתר על ידי המשיבה הם בסך של 450,000 ש"ח. ב"כ המבקש טען עוד כי המבקש נשא בעלויות הכנת חוות דעת בסך 5,000 ש"ח שתמורתה גולמה גם היא בהסכם הפשרה.
6. עפ"י סעיף 22 ו- 23 (ב) לחוק, בעת פסיקת גמול למבקש ושיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג, יביא בית המשפט בין שיקוליו גם את שיקולי התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה, מורכבות ההליך, הטרחה והסיכון, ההוצאות שהוצאו לצורך ההליך, החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית, האופן בו ניהל בא הכוח את ההליך והפער שבין הסעדים שנתבקשו לבין הסעדים שנפסקו.
7. בית משפט העליון בהחלטתו בע"א 2046/10, 205/10
עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט
(מיום 23/5/12), התווה קווים מנחים באשר לאופן פסיקת שכ"ט לבא כוח תובע מייצג וגמול לתובע. כב' הנשיא גרוניס סקר את הסוגים העיקריים של שיקולים אותם מביאים בתי המשפט בחשבון. אולם קבע כי אין מדובר ברשימה סגורה של שיקולים:
(1) שיקולים העוסקים במערכת תמריצים הנוגעים להגשת התביעה (איזון בין עידוד תביעות ראויות מול רצון למנוע הגשת תביעות סרק), בהקשר זה שוקלים בין היתר את האינטרסים שהושגו ע"י התובענה הן מבחינת הקבוצה המיוצגת הן מבחינת הציבור בכללותו, היקף ההשקעה הסיכון, היחס בין הסכום הנתבע והסכום שאושר, כן יש לבדוק אם על מנת לזכות בסעד המבוקש היה צורך בהגשת תביעה ייצוגית.
(2) התנהלות בא כוח התובע המייצג.
(3) היחס בין שכר הטרחה לבין התביעה הייצוגית בכללותה.
8. בית המשפט העליון קבע כי, ככלל אין לעשות שימוש בשיטת שעות העבודה כבסיס לפסיקת שכ"ט בתובענות הייצוגיות וכי
יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המובילה לפסיקת שכ"ט בתובענות ייצוגיות בהן הסעד הסופי הוא סעד כספי. עוד נקבע, כי שיעור שכר הטרחה באחוזים יקבע כנגזרת מנתוניו הפרטניים של כל מקרה ומקרה, כך למשל:
כאשר ניתן פסק דין לטובת קבוצה מייצגת יהא שכ"ט ככלל גבוה ממקרה שבו הסתים הליך בדרך של הסכם פשרה, ויש אף להבחין בנסיבות כל מקרה, באיזה שלב הגיעו להסכם פשרה. בית המשפט המליץ לפסוק שכר טרחה בשיעור מדורג כאשר ככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן.
9. לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, ביניהם:
התועלת והחיסכון לקבוצה המיוצגת,
הסיכון שנטל על עצמו המבקש,
השלב במוקדם בו הוגשה הודעת החדילה מטעם המשיבה. חסכון זמן שיפוטי יקר בניהול ההליך,
היעדר פניה מוקדמת של המבקש למשיבה בטרם הגשת התובענה כחלק מהתנהלותו של תובע מייצג וב"כ וכן,
אחוז הגמול ושכ"ט המבוקשים בהסכם הפשרה ביחס לסכום התובענה הכולל (450,000 ש"ח), באתי לכלל מסקנה כי יש לאשר את הסכם הפשרה, בשינויים שיפורטו להלן.
10.
לאור כל המקובץ לעיל, אני מורה כדלקמן:
א.
אני מאשרת את הודעת החדילה מטעם המשיבה ומורה על דחיית התובענה ובקשת האישור.
ב.
אני מאשרת את הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים בקשר לגמול למבקש ולשכ"ט לבא כוחו, בשינויים שיובאו להלן, ונותנת לו תוקף של פסק דין. בהתאם לכך,
תשלם המשיבה
גמול למבקש בסך 2,000 ש"ח, החזר הוצאות למבקש בגין עריכת חוות הדעת בסך 5,000 ש"ח ושכר טרחה לב"כ התובע המייצג בסך 20,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ג, 04 יולי 2013, בהעדר הצדדים.